שבו איתי רגע, תשתו משהו, תנוחו. היה לכם יום ארוך, אתם עייפים וזקוקים לאווירה קצת אחרת. נמזוג לכם בירה קרה, או אולי משהו חזק (או חלש) עם או בלי אלכוהול, ובזמן שאתם מתרווחים על הבר, אני אספר לכם קצת על המקום שבו אתם יושבים, כאן ברחוב הורקניה 8, מאחורי בית הקפה "זריפה".

מה היא בעצם שארבייה?

כדי להסביר, נצטרך לחזור קצת בזמן, לירושלים המיוחדת והקסומה של שנות ה-50, כשהיה פה שמח לפני שנולדנו. השארבייה (בית משקה בעיראקית) הייתה מקום שבו נפגשו תושבי הקטמונים אחרי שעות העבודה כדי לשתות, לאכול, לשיר, לדבר ולשמוח.

סבא סאלח, שעלה מעיראק עם סבתא זריפה, שכר כאן צריף ששימש במהלך היום עסק לתיקון נעליים, אך משעות הערב, נערמו האימומים בפינה, שולחן העבודה כוסה במפה, בקבוקי ערק נשלפו והסיפורים החלו להתגלגל. וזו הייתה השארבייה. תחנה לרענון הנפש – מקום של מפגש, היכרות, שכנות וערבות הדדית.

התגעגענו.

דווקא היום, כשקצב החיים שלנו מהיר כל כך והטכנולוגיה משתלטת על תקשורת בינאישית, אנו זקוקים יותר מתמיד למקום שבו נניח בצד את הלחצים התמידיים וניפגש פנים מול פנים, עיניים לעיניים, כדי לדבר, להתפלסף, לשתות, לתמוך ולהישען. ואפשר גם לשתוק מעט ביחד.